קַש

קַשm. (b. h.; קשש to be hard, stiff; cmp. קָשֶׁה) straw, stubble. Sabb.III, 1 בקש ובגבבא with straw or rakings. Ib. 66a כוורת של קש; Kel. XV, 1 כוורת הקש, v. כְּוֶורֶת. Ib. XVII, 17, v. שְׁפוֹפֶרֶת. Y.Peah IV, beg.18a הנח … בקַשָּׁהּ leave for them (the poor) the grain with its straw (stalks); a. fr.Tosef.Sabb.IX (X), 2 הקש שבחזיר some ed. the stiff bristle , v. קָשֶׁה.Pl. קַשִּׁים, קַשִּׁין. Y.Peah V, end, 19a בזוכר את הק׳ when he recalls the straw (with which he covered the sheaves). Taan.6a בקַשֶּׁיהָ, v. מַלְקוֹש.